החלטה בתיק ת"א 50782-12-12

לפניי בקשה לצו עשה זמני במעמד צד אחד, לחיוב המשיבה להשמיש את תוכנת "עו"דכנית זהב" המותקנת במשרדו (להלן: התוכנה), כל זאת עד יום 30.12.12, קרי בתוך שלושה ימי עבודה. בדוחק הזמנים העצום שיצר המבקש אציין רק את עיקרי הדברים הנחוצים להכרעה.

1.         המבקש, שהוא עורך דין, הגיש היום תובענה לצו עשה נגד המשיבה, שבגדרה הבקשה שלפניי. לטענתו רכש את התוכנה בשנת 2007. לקראת יום 14.11.12 ניסה להתקין תוכנה אחרת במחשביו ותוכנת עו"דכנית חדלה מלתפקד. על כן דרש מן המשיבה מיידית שתפתור את בעייתו ותתקן את הטעון תיקון. עד כמה שניתן להבין (שכן בין הצדדים התנהל מו"מ בעל פה, ולא רק בכתב), המשיבה טענה שכיוון שהמבקש אינו משלם על שירות מזה מספר שנים, עליו לשלם על התקנת התוכנה מחדש או תיקונה סכום של כ-800 ש"ח, או עבור שדרוגה - כ-3,100 ש"ח. המבקש הסכים לעשות כן רק אם המשיבה תכיר בכך שהתשלום נעשה תחת מחאה, וכי ברור לה שהמבקש יתבע אותה. כן התריע המבקש, באחד מסדרה ארוכה של מכתבים מיום 15.11.12, כי יפנה לרכוש תוכנה אחרת, ועלויות ההסבה של מסמכיו לתוכנה האחרת יחולו על המשיבה. המבקש הציב בשעה 15:30 באותו יום אולטימטום בן 45 דקות להסכמת החברה לקבל את ההסכם לשדרוג התוכנה תוך שיצוין על גביו כי התשלום נעשה תחת מחאה המשיבה סירבה.

2.         ביום 25.11.12 שב המבקש ושלח למשיבה "התראה אחרונה לפני הגשת תביעה". הדרישה נדחתה, והמבקש שלח ביום 29.11.12 התראה נוספת. גם זו נדחתה, והמבקש שלח ביום 11.12.12 התראה נוספת ולמחרת התראה נוספת, כעשירית לערך (כולל מכתביו הרבים מיום 15.11.12). אלה לא הועילו.

3.         היום בצהריים, 25.12.12, הוגשה התובענה לצו עשה, המחייב את המשיבה להשמיש את התוכנה שבמשרדו של המבקש. בגדרי התובענה הגיש בקשה לצו עשה זמני במעמד צד אחד, שדחיפותו מוסברת, בתמצית, בכך שעל המשיבה להשמיש את התוכנה מוקדם ככל האפשר ולא יאוחר מיום 30.12.12, שכן אין בידו להנפיק חשבוניות ואת דוחותיו לשנת 2012.

4.         דין הבקשה (לסעד זמני, ולא רק לסעד במעמד צד אחד) להידחות, בלא צורך בתגובה, ותוך חיוב המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה. המבקש יודע מאז יום 15.11.12 כי התוכנה אינה עובדת. הוא שלח רצף מהמם ממש של הודעות ודרישות באותו יום, תוך התראות בתביעות מיידיות - אך לא עשה דבר גם לאחר שנדחה. הוא הוסיף ושלח בסוף נובמבר ובימים 12-11.12.12 עוד התראות ואיומים - אך לא עשה דבר. והנה חלפו שבועיים, המועד האחרון האפשרי לתיקון התוכנה עומד בשער - ורק עתה הגיש את בקשתו, באופן שהוא כה בהול עד שאין הוא מותיר כל שהות לצד שכנגד להגיב או לבית המשפט לדון בבקשה בשיקול דעת, אלא אין מנוס (לסברת המבקש) מלקבל את בקשתו לאלתר (לסברת המבקש גם אין מניעה מלקיים דיון בהול במקרה הצורך, אף שאין בכך כדי לפתור את הבעיות שהוזכרו). הסבריו של המבקש להשתהותו הבלתי סבירה - אינם מניחים את הדעת. אף אם חלה כטענתו, הרי שבינות לכעשרה מכתבי האיום האחרונים שלו, שנפרסו על פני כחודש, יכול היה להגיש את תביעתו שלא ברגע האחרון ממש. ואם לא עלה בידו לעשות כן - בל יציב את כל הגורמים בפני לוח זמנים בלתי אפשרי. שיהוי מאיין זה די בו להביא לדחיית הבקשה.

5.         המדובר בבקשה שמאזן הנוחות מחייב אף הוא את דחייתה: לא הובהר מה הנזק האמיתי והבלתי הפיך שייגרם למבקש אם יגיש את דוחותיו לאחר יום 30.12.12. אם הנזק בלתי הפיך, לא ברור מדוע לא רכש עד הנה תוכנה אחרת, כפי שהתריע שוב ושוב ביום 15.11.12 כי בכוונתו לעשות, ואת עלויות ההסבה - יכול היה ויכול הוא עדיין לתבוע מן המשיבה. לא ברור גם איזו מניעה היתה שירכוש את התוכנה או את תיקונה תמורת סכום לא גבוה בלא להתעקש על כך שהמשיבה תקבל ויהי מה את ההסכם כאשר כתוב על גביו (ולא רק במכתביו הרבים של המבקש) כי התשלום הוא תחת מחאה - ואז לתבוע את המשיבה, אם כך היה בוחר. מובן שגם במקרה של הגשת תביעה כספית שכזו היה על בית המשפט להידרש למחלוקת הפעוטה (כפי זכותו המלאה של המבקש), אולם אז היה ניתן לעשות את הדבר במשובה ובנחת, ולא בסד זמנים הדוק עד בלתי אפשרי. המדובר אפוא לכאורה בהתעקשות עקרונית, נעדרת סבירות, פרי בחירתו של המבקש, שיצרה את המצב דנן.

6.         ועוד לדחיית הבקשה: המדובר בבקשה לצו עשה זמני במעמד צד אחד הזהה בכל לסעד הקבוע המבוקש. כזאת אין ליתן אלא בנסיבות חריגות (רע"א 338/88 חמיס נ. שטרן, פ"ד מג (4) 552 (1989)). המקרה דנן ודאי וודאי שאינו נמנה עם החריגים.

7.         יוער עוד לסיכויי התובענה לגופה: לכאורה אלה רחוקים מלשכנע. לא ברור על שום מה סבור המבקש, שבמו ידיו גרם לתקלת התוכנה, כי הוא זכאי לקבל בשנת 2012 תיקונים ועדכונים חינם אין כסף, כאשר החוזה שכרת בשנת 2007 מזכה אותו בשרות לשנה מיום ההתקנה, והמבקש בחר שלא לשלם עבור שרות בשנים שלאחר מכן.

8.         הבקשה נדחית אפוא. הבקשה, בעיתוי שהוגשה, בשילוב עם היעדר הבסיס המוחלט להיעתרות לה, השחיתה זמן שיפוטי יקר לריק. אכן, כיוון שאין כל אפשרות מעשית לקבל את עמדת המשיבה לעת הזו, לא יחויב המבקש כמובן בהוצאות המשיבה. ברם בית המשפט גם רשאי - במקרים החריגים והמתאימים - לחייב בעל דין לשאת בהוצאות לטובת אוצר המדינה במקרה של בזבוז זמן שיפוטי (השוו: רע"א 1514/06 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שהי שאול (לא פורסם, 24.4.2006); רע"א 615/11 סופר מדיק (מדיק לייט) נ' Anton Huber(לא פורסם, 27.3.2011); תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). המקרה דנן מחייב את השתת העיצום האמור. המבקש יחויב אפוא בהוצאות לטובת אוצר המדינה, גם אם על הצד הנמוך, בסכום של 3,000 ש"ח.

9.         כיוון שעסקינן בתובענה לסעד הצהרתי, ולמבקש (לטענתו) לא תהא עוד כל תועלת מבירור התובענה לאחר יום 30.12.12, הרי שהוא יודיע עד יום 1.1.13 האם אין למחוק את התובענה ללא צו להוצאות, תוך שמירת זכותו להגיש תביעה כספית אם כך יבחר. תז"פ ליום 2.1.13.

ניתנה היום, י"ב טבת תשע"ג, 25 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: